למה פנתאון?
כי האינטרנט מלא בהכול - וריק כמעט ממה שראוי להישמר.
הפנתאון של רומא עומד כמעט אלפיים שנה - לא כי היה הגדול ביותר, אלא כי כל אבן בו נבחרה בכוונה.
האתר הזה הוא ניסוי באותו כיוון: ארכיון קטן, איטי, וסובייקטיבי במוצהר. מגזינים רודפים אחרי החדשות; פידים רודפים אחרי תשומת הלב; אנחנו רודפים אחרי דבר אחד בלבד - תוכן שמחזיק מים גם בעוד עשור. כל מגילה שנכנסת לכאן עוברת מבחן אחד פשוט: האם ארצה לקרוא אותה שוב בעוד עשר שנים? אם התשובה אינה "כן" חד-משמעי, היא לא נכנסת. זה הכול. זו כל השיטה.
העקרונות שהמקדש עומד עליהם
אצירה, לא צבירה
מעט מגילות, כל אחת ראויה. הכמות אינה מדד - היא חשד.
איטיות מכוונת
מגילה מתפרסמת כשהיא מוכנה. אין לוח זמנים - יש רף.
ממקור ראשון
הכול נוסה, נבנה או נחווה אישית. אין כאן סיכומים של אחרים.
סובייקטיביות גלויה
נקודת מבט אחת, מוצהרת. לא "אובייקטיביות" מזויפת.
מסע הפנתאון
מחברת אחת, החלטה אחת
הכול התחיל ממחברת נייר עם מתכונים שנבדקו שוב ושוב. השאלה שנולדה בה: למה אין מקום כזה ברשת?
נבנה המבחן
נוסח "מבחן עשר השנים" ונפסלו 80 הטיוטות הראשונות. הרף התברר כגבוה ממה שחשבנו - וטוב שכך.
חמשת האולמות
הארכיון קיבל את צורתו: מתכונים, סיפורים, מסעות, מלאכה - והאורקל, האולם הפנימי של המחשבה.
המקדש נפתח לקהל
HaPantheon.co.il עולה לאוויר עם 50 מגילות, מגילה חודשית בדיוור, וקהילה שגדלה לאט - בכוונה.
איך מגילה נכנסת לארכיון
שלושה שערים. רוב הטיוטות לא עוברות את הראשון.
הניסיון
המתכון מבושל, המסלול נצעד, הפרויקט נבנה. אין כתיבה על סמך מקורות - רק על סמך ידיים.
כאן נפסלות רוב הטיוטותההשהיה
הטיוטה נחה 30 יום לפחות. אם אחרי חודש היא עדיין מרגישה חיונית - היא ממשיכה. התלהבות היא לא ראיה.
שליש נופלות בשלב הזהמבחן עשר השנים
השאלה האחת: האם ארצה לקרוא את זה שוב ב-2036? "כן" חד-משמעי - והמגילה מקבלת מקום בין העמודים.
50 מגילות עברו עד היוםשומר הארכיון
אדם אחד עומד מאחורי הפנתאון: אוצר, כותב, טבח, נגר ונווד - לפי הצורך. בלי מערכת, בלי חסויות, בלי תוכן ממומן. כשמשהו כאן טוב, זה כי הוא באמת היה טוב; כשמשהו נכשל בדרך, זה מתועד באותה כנות. אפשר לפנות אליו ישירות דרך עמוד צור קשר - הוא עונה לכל פנייה, בקצב של מקדש.
רוצים לדעת מתי נוספת מגילה?
פעם בחודש. בלי רעש.